ספרי קצת על עצמך

קוראים לי עידית להמן (לשעבר צרפתי), גרעין נועם.

בוגרת של סניף עזרא בית שמש מרכז (הדרכתי שם ארבע שנים ואחר כך הייתי מרכזת) וממקימי סניף עזרא יחד (סניף נוסף בבית שמש שצמח בהתחלה מתוך גרעין תורני יחד והצטרף לעזרא)

היום בל"ע נשואה עם ארבעה ילדים, ועדיין גרה בבית שמש

אני מחוברת מאוד מאוד לעזרא והכי שמחתי בעולם כשגם הבן שלי הצטרף לתנועה, ובל"ע הוא הבן הראשון של בוגרת בסניף בית שמש מקווה שיהיו עוד הרבה

היום יש לי עסק פרטי, 'האומץ', שבו אני מעבירה חוגים, סדנאות, הרצאות וכן משמשת כבמאית וכשחקנית, כותבת בלוג קבוע, ובימים אלו הוצאתי את הספר הראשון שלי, כתבתי ספר שמתווך לילדים קטנים את תקופת הקורונה והיציאה ממנה בדרך לא שגרתית וללא איזכור של וירוסים.

איך בא לידי ביטוי החינוך העזראי בחיים שלך היום?

החינוך העזראי מאוד חזק אצלי היום בכל מה שקשור בשילוב בחברה הישראלית. אני תמיד אעדיף להגיע לחברה עם ריבוי ומגוון דיעות, ולא למקום שבו בהכרח כולם חושבים כמוני, ולא אחשוש מן ההתמודדות. אעדיף לעבוד במקום שבו צריך אותי, מאשר במקום שבו קל לי, ובמודעות שלי תמיד נמצאת תודעת שליחות שלמדתי בעזרא ונטמעו בי. יש בי רצון לשלב התנדבות בחיים, גם בתקופות הכי עמוסות, כי זאת דרך חיים, ומשתדלת לא לעמוד מנגד ולעזור כשאני רואה סיטואציה מורכבת. כל אלי ערכים שגדלתי עליהם בתנועה.

חוויה / סיטואציה / זיכרון חזק מהתנועה

שני סיפורים קטנים:

- סניף עזרא בית שמש מרכז מונה כיום למעלה מ200 חניכים באופן קבוע, אך זה לא היה תמיד ככה.

בשנה האחרונה שלי להדרכה היינו ארבע מדריכות+ מרכזת וזהו... שתי קבוצות. זכורה לי שבת גשומה אחת כשהייתי בכיתה יא' בה הגענו שירה המרכזת, חניכה, ומדריכה (אני). יותר מאוחר הבנתי משירה המרכזת שהיא התלבטה ביחד עם רכז המחוז ועם המזכ"ל דאז, גורי, האם לסגור את הסניף או לתת לו צ'אנס... ב"ה לא סגרו

- סיפור נוסף שאני זוכרת ממש:

כשהייתי מרכזת, הסניף היה לא רחוק מהבית שלי. לקראת שבת ארגון, היה המון ציוד לשמור, וכך יצא שרכז המחוז, יוסי, הגיע לבית שלי, שהיה כאמור סמוך לסניף, כדי לאחסן בו את הציוד.

כשהגעתי יותר מאוחר לסניף, כולם שרו ורקדו מסביבי ולא הבנתי על מה המהומה. כשהתחילו להגיד לי 'מזל טוב' כבר ממש התבלבלתי.

מסתבר שאחותי הקטנה, שהייתה חניכה בסניף, סיפרה לכולם שרכז המחוז היה אצלנו בבית והסבירה שזה בגלל שהתארסנו... כמובן שלא היה ולא נברא...

דמות שזכורה לך

המרכזת שהייתה כשהייתי בכיתה יב', נעמה כהן, שעד היום אני מחפשת אותה ולא יודעת איך ליצור איתה קשר

היה כל כך כיף איתה, ולמדתי ממנה כל כך הרבה דברים לחיים

היא החייתה את הסניף, הכניסה מלא אנרגיה וגאוות תנועה, והפכה אותו לבית שני בשבילי.

איפה היית רוצה לראות את התנועה בעוד מאה שנה?

המון סניפים בכל הארץ, המון גאוות תנועה, המון עשיה. אין מישהו שלא יודע מה זאת תנועת עזרא. הרבה חניכים גם דור שני ושלישי באותו סניף, תרומה רבה למדינה ותמיד חזון צעד אחד (לפחות) קדימה

מה את מאחלת לחניכי התנועה החדשים ?

מאחלת כיף, עשיה, הנאה, חיבור, שעזרא יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם, לא רק בשלב הזה, אלא לתמיד.

שעזרא יכניס לכם ערכים בצורה הכי כיפית והכי אמיתית שתהפוך להיות חלק מכם ושאתם תמשיכו הלאה את הדרך הנפלאה הזאת

איך אתה תופס את המושג תורה עם דרך ארץ ישראלית?

תורה ללא פשרות עם חיבור לחיי היום יום עם כל המורכבויות שבהם ולא רק למעלה למעלה.

אנשים שחיים את התורה באופן שבו הם מהווים דוגמא ומשתלבים בחברה הישראלית ללא סתירה בין הדברים